פסק-דין בתיק ת"ק 40723-11-11

העובדות וטענות הצדדים :

בפני תביעה על סך 4,671 ש"ח בגין תאונה מיום 21.03.11.

לטענת התובעים בתאריך 21.3.11  בשעה 07.00 או בסמוך לכך עצר רכבם למופע אור אדום ברח' שדרות יצחק רבין פינת חיים ברלב בראשון לציון.

לפתע חשו חבטה כאשר רכב מסוג איסוזו מ.ר. 63-945-59 ( להלן: הרכב הפוגע) הגיח מאחור ופגע ברכבם.

כתוצאה מהתאונה נגרמו לרכב התובעים נזקים שהוערכו על-פי חוו"ד שמאי בסכום של 10,466 ש"ח, וירידת ערך שהוערכה ב-2%.

בתאריך 29.3.11 תוקן הרכב במוסך "פליקס בע"מ" ושולם ע"י התובעים למוסך סך של 10,466 ש"ח.

התובעים פנו לחברת הביטוח שביטחה את רכבם - "ביטוח ישיר" - אשר פיצתה אותם בגין הנזק תוך קיזוז השתתפות עצמית לתביעה, לירידת הערך ולכינון (סה"כ 4,171 ש"ח).

אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לאחריות הרכב הפוגע לקרות התאונה ובנוגע לנזק הנטען.

למעשה, הסיבה היחידה  בגינה לא שולם הפיצוי לתובעים הינה המחלוקת הנטועה בין הנתבעות 1 ו-2 לבין הנתבעת 3, מבטחת הרכב הפוגע, בשאלת הכיסוי הביטוחי.

לטענת הנתבעת 3 אירוע התאונה אינו מכוסה ע"י הפוליסה המבטחת את הרכב הפוגע, שכן קיים חשש וחשד שמי שנהגה ברכב בזמן התאונה היא הנתבעת 1 (בעלת הרכב) ולא הנתבעת 2 (המחזיקה ברכב) כך ע"פ מידע שקיבלה הנתבעת 3.

 מאחר ופוליסת הביטוח שהונפקה לרכב קובעת מפורשות כי הרשאית לנהוג ברכב הינה הנתבעת 2, והיא בלבד, הרי שלטענת הנתבעת 3 דין התביעה כנגדה להידחות.

טענת הנתבעת 3 בענין זה נסמכת על העובדה כי בהודעה שנמסרה ע"י התובעים עת דיווחו על קרות התאונה לחברת הביטוח ביום 21.3.11  (נ/4) מולאו על ידם פרטי הנהג המעורב כמזל נוימן - הנתבעת 1.  עוד טענה הנתבעת 3 כי בחקירה שנעשתה על ידה (באמצעות חוקר מטעמה) מסרה התובעת 2 לחוקר כי את פרטי הנהגת (הנתבעת 1) לקחה מתוך תעודת זהות שהוצגה לה במועד התאונה, כמו כן התובע 1 מסר לאותו חוקר כי הנהגת ברכב היתה כבת 45-50.

מנגד הנתבעות 1 ו-2 טוענות כי במועד התאונה היה הרכב נהוג ע"י הנתבעת 2, ולפיכך אירוע התאונה מכוסה ע"י הפוליסה ומי שצריך לפצות את התובעים היא הנתבעת 3, זאת על פי תנאי הפוליסה.

הראיות שהוצגו בפני בית המשפט:

התובע 1, שהיה נהג הרכב שנפגע בתאונה העיד בבית המשפט ומסר בעדותו כי מי שנהג ברכב בזמן התאונה היא הנתבעת 2.

התובע נשאל בחקירה נגדית ע"י נציג הנתבעת 3 האם בטוח בזיהוי והשיב:

" כן אני בטוח שזו הגברת" (עמ' 1 לפרוטוקול שו' 17).

בהמשך עומת עם כך כי בגרסה ראשונית שנמסרה לחוקר מטעם הנתבעת 3 מסר כי מי שנהגה ברכב היתה אשה כבת 45-50, בעוד הנתבעת 2 צעירה יותר. העד השיב כי התבקש ע"י החוקר לזהות את הנהגת באמצעות תמונה והתקשה בכך, והוסיף : " עכשיו שאני רואה את שתיהן אני מזהה את הנתבעת 2 כמי שנהגה ברכב בוודאות" (עמ' 1 לפרוטוקול שו' 21-22).

התובעת 2, שהיתה הנוסעת ברכב שנפגע בזמן התאונה, העידה אף היא בבית המשפט ומסרה כי גם היא מזהה את  הנתבעת 2 כמי שנהגה ברכב בזמן התאונה.